🎟️ כרטיס כניסה · ticket

כרטיס כניסה · שיעור

טעמי קרבן יולדת

שיעור של הרב יהודה טאוב

עולה של הודיה, חטאת של טהרה, סוד הטומאה שבלידה, ולמה לימוד הסוגיה היום הוא כמעט כמו הקרבה

מרצה
הרב יהודה טאוב
שערים
5
כרטיסים
20
נתלשו
0/20
שער1

🕍 מהו קרבן יולדת

3 כרטיסים
🕍
שער 1 · כרטיס 01

הקרבן של הנשים

קרבן יולדת הוא אחד הקרבנות המעטים שהביאו דווקא נשים, והוא היה יקר להן מאוד.

השיעור נאמר במסגרת לימוד סוגיות הקרבנות, והפעם נבחר קרבן מיוחד: קרבן יולדת. הלימוד נעשה מתוך ספר חדש שעוסק בקרבן הזה ובמה שעושים היום לזכרו. תחילה הוסבר מהו הקרבן, מתי ואיך מביאים אותו, ואחר כך נלמדו טעמיו.

קרבן יולדת הוא קרבן שהביאה היולדת עצמה לבית המקדש. זה אחד הקרבנות המעטים, ואולי היחיד, שהיו מביאות אותו נשים ולא גברים. והוא היה חשוב להן מאוד.

עד כמה? בספר שמואל מסופר על חפני ופנחס, בני עלי, שה' כעס עליהם מאוד. בין הדברים שבהם חטאו, הם השהו את הנשים שבאו למשכן להביא את קרבנן. הנשים לא רצו ללכת הביתה עד שראו את הקרבן שלהן מוקרב, ובני עלי לא נזדרזו, והשאירו אותן עוד יום מחוץ לבית.

יום אחד של עיכוב, ועונש כזה. מכאן רואים כמה חשוב היה הקרבן ליולדות, וכמה הקפיד הקדוש ברוך הוא על כבודן ועל שלום ביתן. ונראה שבזמנם נעשה הקרבן גם לסגולה: שהילד יגדל צדיק, ושהאם תהיה בריאה.

כרטיס01מתוך 20 ✔ נתלש
🚪
שער 1 · כרטיס 02

בלי הקרבן אין כניסה למקדש

יולדת שלא הביאה את קרבנה נקראת "מחוסרת כפרה", ואינה יכולה לאכול קודשים ולהיכנס למקדש.

מבחינה הלכתית, קרבן יולדת היה הכרחי. משעה שילדה, נאסר על היולדת להיכנס לבית המקדש ולאכול בשר קודשים, כמו קרבן פסח. רק אחרי שהביאה את קרבנה הותרה בכך. כל זמן שלא הביאה, היא נקראת "מחוסרת כפרה".

לכן, כשייבנה בית המקדש, זה יהיה אחד הקרבנות הדחופים ביותר. אילו יתחילו להקריב קרבן פסח, כל יולדת שלא הביאה את קרבנה לא תוכל לאכול ממנו.

בהקשר הזה הזכיר הרב את השאלה שעולה בכל שנה מחדש: האם מותר להקריב היום קרבן פסח? בגמרא במסכת מגילה מבואר שיש קרבנות שמקריבים "אף על פי שאין בית", כי הקדושה של המקום עומדת בעינה. אבל בפועל הדבר אינו מתאפשר, והשאלות ההלכתיות סביבו רבות ומורכבות. השיעור לא נכנס לסוגיה הזאת, והתמקד בקרבן יולדת עצמו.

ומתי מביאים אותו? ביום הארבעים ואחד אחרי לידת בן, וביום השמונים ואחד אחרי לידת בת. אלה הימים שבהם הייתה היולדת עולה לבית המקדש. ובימים שלפני כן היא סופרת את ימי הטומאה ואת ימי הטהרה שקבעה התורה, ומחכה ליום שבו תוכל לבוא אל בית ה'. אפשר לתאר את הציפייה הזאת: אחרי חודשים של הריון וימים של התאוששות, היא עולה סוף סוף לירושלים, עם התינוק, עם הקרבן ועם הלב המלא.

כרטיס02מתוך 20 ✔ נתלש
⚖️
שער 1 · כרטיס 03

עולה וחטאת, עשירה ועניה

היולדת מביאה עולה וחטאת; בעולה יש הבדל בין עשירה לעניה, ובחטאת אין.

הקרבן מתחלק לשני חלקים: עולה וחטאת. לעולה מביאה היולדת כבש בן שנה, ואם היא עניה, מביאה תור או בן יונה. לחטאת מביאה כל יולדת תור או בן יונה, בין עשירה בין עניה.

החלוקה בין עשירה לעניה מעניינת. בזמנם לא היה לאישה חשבון נפרד. היה רק חשבון אחד, של הבעל, והוא שנתן לה את מה שהייתה צריכה. לכן, יותר נכון לומר: אם בעלה עשיר, היא מביאה כבש; ואם בעלה עני, היא מביאה עוף.

ועכשיו לשאלה העיקרית של השיעור: למה? למה צריכה יולדת להביא עולה? ולמה, מכל הקרבנות, חטאת? איזו עבירה עברה? הרי היא קיימה את המצווה הגדולה כמעט מכל המצוות שבתורה: להביא ילד לעולם, מצוות "פרו ורבו", המצווה הראשונה שנאמרה בתורה, שחז"ל קוראים לה "מצוה רבה". ועל זה היא מביאה חטאת?

השיעור דילג אל פרק טעמי הקרבנות בספר, והתחיל בעולה.

כרטיס03מתוך 20 ✔ נתלש
שער2

🔥 העולה: להטמיע את ההודיה

5 כרטיסים
🙏
שער 2 · כרטיס 04

להודות על הנס

ספר החינוך כותב שהיולדת מביאה קרבן כדי שתתעורר מתוך המעשה להודות לה' שהצילה מחבלי לידה.

ספר החינוך כותב על מצוות קרבן יולדת: "משרשי המצוה", כדי שתתעורר מתוך הפעולה לתת הודאה לה' ברוך הוא, שהצילה מחבלי יולדה, שהוא דבר נס.

הלידה היא נס. אין זה מובן מאליו שהיולדת יוצאת ממנה בשלום, והתינוק בריא ושלם. ועל נס צריך להודות.

וכך כתב גם האברבנאל: לפי הפשט, היולדת מביאה עולה בבואה למקדש ה', כדי להידבק ביוצרה, אשר עשה עמה להפליא בהצלתה מסכנת הלידה. העולה נשרפת כולה לגבוה. אין בה חלק לאדם. היא כולה ביטוי של התמסרות והודיה לבורא.

ועדיין נשאלת שאלה פשוטה. אם המטרה היא להודות, למה צריך קרבן? שתאמר מזמור לתודה! שתברך ברכת הגומל! למה דווקא לנסוע לירושלים, לקנות בהמה, להביא אותה לכוהן ולהקריב? על השאלה הזאת ענה הרב מתוך עולם שנראה רחוק מהלכות קרבנות: הפסיכולוגיה החיובית.

כרטיס04מתוך 20 ✔ נתלש
❄️
שער 2 · כרטיס 05

המזגן החדש

האדם שוכח מהר מאוד את הטוב שקרה לו, ולכן הוא צריך דרך להטמיע את ההודיה בתוכו.

הרב סיפר שלמד פעם קורס מסודר בפסיכולוגיה חיובית, התחום שחוקר איך אדם נעשה שמח. אחד הכללים שלמד שם הוא זה: לאדם קורים דברים טובים רבים מאוד במשך החיים, ואפילו במשך יום אחד. הבעיה היא שקורה לו דבר נפלא, וכעבור עשר שניות הוא כבר עובר לנושא הבא.

דוגמה: אדם זכה לקבל מזגן. כעבור דקה הוא כבר עסוק בשאלות: איך מפעילים את המזגן? למה הקור לא חזק מספיק? כמה הוא יעלה בחשמל? והשמחה על המתנה עצמה עברה תוך שנייה, והוא כמעט לא שם לב אליה.

לכן מלמדים שם שאדם צריך לחפש דרך להטמיע את השמחה ואת רגש ההתלהבות בתוך תוכו. יש לכך כמה דרכים: התבוננות, הסתכלות, ואחת הנפלאות שבהן: לעשות פעולה. מעשה מוחשי מטמיע את הרגש עמוק בלב.

אבל איזו פעולה? כאן הפסיכולוגיה נעצרת. היא יודעת שצריך פעולה, אבל אין לה הצעות ממשיות. ביהדות, לעומת זאת, יש לנו פעולות רבות כאלה, ממש מוכנות.

כרטיס05מתוך 20 ✔ נתלש
✨
שער 2 · כרטיס 06

קרבן ושהחיינו

המסע למקדש וההקרבה מטמיעים את רגשי ההודיה עמוק בלבה של היולדת.

והנה דוגמה מובהקת. אישה ילדה, והיא מלאה רגשות הודיה. איך תטמיע אותם? היא לוקחת קרבן, עולה לירושלים, מגיעה לבית המקדש ומקריבה אותו. רגשי ההודיה נכנסים עמוק לתוכה. לו היו שואלים פסיכולוג, היה אומר שזה רעיון אדיר: נסיעה, קרבן, מעמד שלם. זו הטמעה חזקה מאוד.

הרב סיפר שכתב פעם למורה שלימד אותו את הקורס, אדם שאינו דתי: עכשיו אני מבין למה ביהדות יש מצווה לברך "שהחיינו" על דבר חדש. נכון, הברכה לוקחת רק עשרים שניות. אבל אדם קנה מזגן, רכב, שולחן או מקרר, מכנס את המשפחה, ומברך מילה במילה, לאט. זו הטמעה נפלאה של השמחה בדבר החדש ושל רגש ההודיה בתוך הלב. המורה נהנה מאוד מן הרעיון.

כמובן, יש לברכה טעמים רבים, וזה אינו הטעם ההלכתי שלה. אבל מי שלמד פסיכולוגיה חיובית ומכיר את ההלכה, מבין עד כמה התורה נותנת לאדם כלים להטמיע את ההודיה בלב.

וכך גם בקרבן יולדת: התורה לא הסתפקה בתחושה. היא נתנה ליולדת מעשה גדול, שבו ההודיה הופכת לחלק ממנה.

כרטיס06מתוך 20 ✔ נתלש
😊
שער 2 · כרטיס 07

היהדות מלאה כלים של שמחה

כמעט כל מה שהפסיכולוגיה החיובית מלמדת נמצא כבר ביהדות.

הרב הוסיף שמי שלומד פסיכולוגיה חיובית מבין דברים רבים ביהדות. היהדות מלאה כלים של שמחה, רק צריך להתבונן. כמעט כל מה שמלמדים שם, נמצא כבר בתוכה.

עוד דוגמה: אחד הדברים שמביאים לאדם אושר ושמחה הוא הנתינה לזולת. אבל לך תשכנע אדם לתת. אצל מי ששומר מצוות זה מוטבע מן הרגע הראשון: "ואהבת לרעך כמוך", צדקה, חסד, מצוות נתינה רבות כל כך. כל החיים בנויים על זה.

וכך גם האמונה שכל מה שקורה הוא לטובה, וההסתפקות במועט, ויותר מכל: המשמעות. לשם מה אתה קם בבוקר? לשם מה אתה חי? לאדם שיש לו תשובה לשאלה הזאת יש עולם אחר לגמרי. ואין פלא שסקרים מראים שבקרב שומרי המצוות, ובפרט בציבור החרדי, שיעור המדווחים על עצמם שהם שמחים מאוד גבוה בהרבה מאשר בציבור הכללי.

הסיבה אינה רק שהם מסתפקים במועט. היא שבחיים שלהם יש המון מרכיבים, שהמחקר מגלה עכשיו שהם מביאים לשמחה.

כרטיס07מתוך 20 ✔ נתלש
⏳
שער 2 · כרטיס 08

למה לא קרבן תודה?

קרבן תודה מביאים כשהלב עוד חם; אחרי ארבעים יום הרושם כבר מתעמעם.

ונשאלת שאלה: אם מטרת הקרבן היא הודיה, למה מביאה היולדת עולה ולא קרבן תודה? הרי יש קרבן שכל עניינו להודות!

תשובה נפלאה מובאת בספרים: קרבן תודה צריך להביא מיד כשקורה הנס, כשהלב עוד חם ומלא רגש הודיה. היולדת טמאה בימים הראשונים, ואינה יכולה להקריב מיד. רק אחרי ימים רבים כל כך היא יכולה לבוא, וכבר פג רושם הנס. כוח ההרגל עושה את שלו. היא כבר שכחה את עוצמת הפחדים והחששות שהטרידו אותה לפני הלידה, מי יודע איך תעבור. היא כבר לא חשה את ההקלה הגדולה שהרגישה מיד בסוף הלידה. כבר התרגלו לתינוק.

ממילא חסר כאן היסוד של קרבן תודה: התפעמות הלב לה'. ולכן היא מביאה עולה.

ומכאן לימוד לכל אחד: הודיה צריכה להיות מהירה. כך גם ברכת הגומל, שנוהגים לברך אותה סמוך ככל האפשר להצלה. וזריזות זו חשובה עד כדי כך, שמי שאינו יכול לברך ליד ספר תורה בתוך שלושה ימים, עדיף שיברך בלי ספר תורה, ובלבד שלא יחכה. כי אחרי זמן הרושם מתעמעם, והברכה לא תצא מעומק הלב.

כרטיס08מתוך 20 ✔ נתלש
שער3

💧 החטאת: חטאת בלי חטא

4 כרטיסים
❓
שער 3 · כרטיס 09

על מה החטאת?

רבי שמעון בר יוחאי לימד שבשעת הלידה היולדת חושבת שלא תרצה עוד ללדת, ועל כך היא מביאה חטאת.

ועכשיו לחלק השני: החטאת. חטאת באה בדרך כלל בעקבות חטא, ושמה מעיד על כך שתכלית הקרבתה לכפר על חטא. אם כן, במה חטאה היולדת? מה עשו כל היולדות, שכולן צריכות להביא חטאת? זו שאלה עצומה.

תשובה אחת מופיעה בגמרא במסכת נדה. שאלו התלמידים את רבי שמעון בר יוחאי: מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן? אמר להם: בשעה שכורעת לילד, קופצת ונשבעת שלא תיזקק לבעלה. לפיכך אמרה תורה תביא קרבן.

אין הכוונה שהיא באמת נשבעת בפה. אבל בתוך הלב, ברגע הכאב, היא חושבת: ייסורים כאלה, לא עוד. ועל ההרהור הזה, לדעת רבי שמעון בר יוחאי, היא מביאה חטאת אחרי כל לידה.

מכאן עלתה בשיעור שאלה מעניינת: כשייבנה בית המקדש, האם תצטרך כל אישה להביא חטאות כמספר הלידות שלה? יש בספר תשובה לשאלה הזאת. הרב סיפר שאת הנושא הציעה לו אישה שמדריכה נשים לעשות זכר לקרבן יולדת. כששמעה שהוא מוציא ספר, אמרה לו: יש נושא מעניין מאוד, תכתוב עליו. והוא אכן פתח אותו בספר.

כרטיס09מתוך 20 ✔ נתלש
🔀
שער 3 · כרטיס 10

עולה לפני חטאת

בכל מקום החטאת קודמת לעולה, וביולדת העולה קודמת, ללמד שאין כאן חטא.

אבל עיקר הלימוד של השיעור בא כאן. מדברי חז"ל מבואר שעיקר קרבן יולדת אינו בא באמת על חטא. שהרי אפילו יולדת שיודעת בעצמה שלא הרהרה כלום, מביאה קרבן.

והראיה מדברי הספרא, מדרש התנאים על ספר ויקרא. בכל מקום שיש בעל חטא, החטאת קודמת לעולה. ולמה? פשוט מאוד: קודם מכפרים על החטא, ורק אחר כך מקריבים עולה. לא ייתכן שאדם יביא עולה, שהיא כמו מתנה ודורון למלך, בזמן שהוא עדיין מלא חטאים.

והנה בקרבן יולדת התורה כותבת: "וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת, תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת". קודם עולה, ורק אחר כך חטאת. איך ייתכן?

לומד מכאן הספרא, שהיולדת אינה "בעלת חטא". החטאת שלה שונה משאר החטאות, ואינה באה על חטא מסוים, ולכן היא מוזכרת בפסוק רק אחרי העולה, בניגוד לשאר החטאות. ואם כן, נשאלת שאלה: אם אין חטא, למה מביאים חטאת? האם יש חטאת בלי חטא?

כרטיס10מתוך 20 ✔ נתלש
🧴
שער 3 · כרטיס 11

חטאת של טהרה

חטאת היא גם מלשון חיטוי: קרבן שמטהר את האדם ומשלים את טהרתו.

הרמב"ן כותב שהחטאת של היולדת היא מעין כופר נפש, שבא לזכות את האישה כדי שתתרפא ותיטהר. וכשמעיינים בפרשיות תזריע ומצורע, מוצאים שגם המצורע וגם הזב, כשנרפאו, צריכים להביא עולה וחטאת: "וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן, אֶחָד חַטָּאת וְאֶחָד עֹלָה, וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' מִזּוֹבוֹ".

הזב היה חולה, מסכן. איזה חטא חטא? ובכל זאת מביא חטאת. מכאן שבכל הפרשיות האלה, החטאת אינה באה בעקבות חטא, אלא כחלק מתהליך הטהרה מן הטומאה. ואם כן, גם היולדת, כדי להיטהר מטומאתה, מביאה קרבן.

כלומר, "חטאת" אינה רק מלשון חטא. היא גם מלשון טהרה, כמו בעברית של היום: "חיטוי". הרב הזכיר את הימים שבהם בכל כניסה לבית הכנסת עמד בקבוק חיטוי, והכל נשטף ונוקה. זו המשמעות: החטאת מחטאת, מנקה ומטהרת את האדם.

אמנם האדם כבר טבל במקווה, וכבר הוזו עליו מי פרה אדומה כשהיה צריך. אבל הקרבן הוא השלב האחרון. הוא משלים את הטהרה עד הסוף, ואז האדם נעשה טהור לגמרי וקרוב לבורא עולם.

כרטיס11מתוך 20 ✔ נתלש
🤝
שער 3 · כרטיס 12

קרבן מלשון קרבה

אדם יכול להתרחק מה' בחטא או בטומאה, והקרבן מקרב אותו בחזרה.

ולמה נקרא הקרבן "קרבן"? מלשון התקרבות. על ידי הקרבן האדם מתקרב לבורא עולם.

אדם יכול להתרחק מבורא עולם בכמה דרכים. דרך אחת היא החטא: הוא עבר עבירה, והתרחק. אבל יש גם דרך אחרת: הוא נעשה טמא. הוא לא עשה שום דבר רע, ובכל זאת הוא רחוק, אינו יכול להיכנס למקדש ולאכול קודשים. והוא רוצה לחזור ולהתקרב.

לכל אחת מן הדרכים האלה יש תיקון. על החטא יש כפרה, ועל הטומאה יש טהרה. והחטאת עושה את שניהם: לפעמים היא מכפרת, ולפעמים היא מטהרת. אצל היולדת, ברוב המקרים, היא מטהרת.

אבל עדיין לא הבנו את השאלה העמוקה ביותר. היולדת לא חלתה. היא לא נגעה במת. היא הביאה חיים לעולם. מה גרם לה להיות טמאה? כדי להבין זאת צריך להבין מהי טומאה בכלל.

כרטיס12מתוך 20 ✔ נתלש
שער4

🌱 סוד הטומאה שבלידה

4 כרטיסים
🕯️
שער 4 · כרטיס 13

מהי טומאה

טומאה נוצרת כשהחומר והרוח נפרדים זה מזה, ולכן אבי אבות הטומאה הוא המת.

הרב הקדים שמושג הטומאה מופשט, ולכן קשה להגדיר אותו. בעולם החומר לבדו אין טומאה. אי אפשר לראות אותה בעיניים, חוץ מצדיקים גדולים מאוד. מסופר על צדיקים בדורות קודמים שסירבו לשתות מכוס מסוימת, ואמרו שהכלי אינו טבול. שאלו אותם: מי אמר לך? והם השיבו: וכי אינך רואה?

אבל יש יסוד שאפשר להבין. הטומאה מופיעה רק במקום שבו יש חיבור בין שני עולמות, החומר והרוח. והמכנה המשותף לכל הטומאות הוא שהטומאה נגרמת על ידי מוות, כלומר על ידי היפרדות בין החומר לרוח. כשיש ניתוק בין הגשמי לרוחני, באה הטומאה.

הטומאה המפורסמת ביותר היא טומאת מת. עד עכשיו היו כאן חומר ורוח, גוף ונשמה. כשהאדם מת, הנשמה יצאה, והחומר נותק מן הרוח. זו ההגדרה של דבר טמא.

ועכשיו קשה מאוד: הלידה היא תהליך הפוך מן המוות! בלידה נוצר חיבור חדש בין עולם החומר לעולם הרוח. נוצרים חיים חדשים, ויש שמחה גדולה. איפה כאן הניתוק? למה הלידה מביאה טומאה?

כרטיס13מתוך 20 ✔ נתלש
🍼
שער 4 · כרטיס 14

התינוק טהור

התינוק עצמו טהור לגמרי; הטומאה נובעת מן החיים שיצאו מתוך האם.

התשובה יפה מאוד. התינוק שנולד, שהוא החיבור החדש בין החומר לרוח, אינו טמא כלל. הוא טהור לגמרי. הגמרא מספרת שכשהכינו את הפרה האדומה, השתמשו דווקא בתינוקות שנולדו ונתגדלו בטהרה. אין דבר טהור יותר מתינוק שנולד.

אם כן, האם אינה טמאה בגלל התינוק. היא טמאה בגלל מוות אחר. התינוק קיבל חיים חדשים, אבל האם איבדה את החיים שעד עכשיו היו בתוכה. עד היום היו בתוכה כביכול שני חיים. מהיום, החיים האלה יצאו ממנה. בעולם נוספו חיים, אבל ממנה נפרדו חיים.

ויש לזה ביטוי מעשי מוכר. היום, לפני שיולדת יוצאת מבית החולים, בודקים אותה בשאלון מיוחד, כדי לזהות סימנים של דיכאון שאחרי לידה. זו תופעה מצויה לצערנו, ומקפידים לעקוב אחריה. ולמה תבוא עצבות דווקא אחרי שמחה גדולה כל כך?

כי בסופו של דבר, יחד עם השמחה הגדולה, יש בתוכה ריקון. החיים שהיו בה יצאו. והריקון הזה הוא שמביא את הטומאה, ואולי גם הוא שמביא לפעמים את תחושת העצבות.

כרטיס14מתוך 20 ✔ נתלש
🌿
שער 4 · כרטיס 15

השליה

גם השליה, שהזינה את העובר כל ימי ההריון, יוצאת מן הגוף, ובמובן מסוים מתה.

ועוד דבר. בראשית היווצרות העובר, חלק מתאי העובר הופכים לשליה. השליה משתרשת בגוף האם, ומזינה את העובר כל ימי ההריון. זה איבר חי, מלא פעולות נפלאות, שבזכותו התינוק גדל.

בשעת הלידה יש היפרדות בין התינוק, היוצא לחיים חדשים, לבין השליה. השליה, שהייתה בהתחלה חלק מתאי העובר ואפשרה את צמיחתו, יוצאת מן הגוף, ובמובן מסוים אפשר לומר שהיא מתה. ואין זה דבר קטן: זה איבר גדול, שעוטף את התינוק ומכיל בתוכו חומרים רבים.

אם כן, לידת התינוק החי מלווה במוות מסוים, ולכן היולדת טמאה. ובמקום שבו מסתלקת חיות, שורה טומאה. כדי להיטהר ממנה, היולדת מחכה מספר ימים, ואחר כך מביאה חטאת. הקרבן הזה אינו בא על חטא, אלא מטהר אותה מן הטומאה שנוצרה בה.

וכך מתיישבת השאלה ששאלנו בתחילה: איך ייתכן שעל מצוות פרו ורבו, המצווה הראשונה שבתורה, מביאים חטאת? התשובה היא שאין כאן חטא כלל. יש כאן תהליך טבעי של חיים ומוות, והחטאת היא הטהרה.

כרטיס15מתוך 20 ✔ נתלש
📜
שער 4 · כרטיס 16

למה פרשת תזריע פותחת ביולדת

טומאת היולדת באה ממצב בריא ורצוי, ולכן פתחה בה התורה את כל פרשיות הטומאה.

ובכל זאת, טומאת היולדת שונה מכל שאר הטומאות. כל הטומאות האחרות נגרמות ממצב חולני: הזב, המצורע, וכדומה. הם נטמאו בגלל מחלה. ואילו טומאת היולדת נגרמת דווקא ממצב בריא ורצוי, מיצירת חיים חדשים, שהם ההפך הגמור של הטומאה.

אולי משום כך בחרה התורה להקדים אותה ולכתוב אותה ראשונה בין פרשיות הטומאה. פרשיות תזריע ומצורע עוסקות כולן בטומאות ובטהרות: איך נטמאים ואיך נטהרים. ובמה הן פותחות? "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר". מי שקורא בפעם הראשונה אינו מבין מה הקשר בין יולדת לבין צרעת וזיבה.

אבל הקשר ברור: כולן מדברות על אנשים טמאים שצריכים להיטהר, ואיך הם נטהרים על ידי קרבנות. והתורה רצתה לפתוח בטומאה חיובית. היולדת אינה מצורעת ואינה חולה. היא עשתה דבר טוב מאוד, ובכל זאת נוצרה טומאה. מכיוון שהיא טהורה בעצם, התורה כתבה אותה ראשונה.

ורק אחריה מופיעים שאר דיני הטומאה, הטומאות החולניות. וכולן נטהרות על ידי קרבן חטאת.

כרטיס16מתוך 20 ✔ נתלש
שער5

📖 קרבן יולדת היום

4 כרטיסים
📅
שער 5 · כרטיס 17

זכר לקרבן יולדת

גם היום עושים זכר לקרבן: הבעל עולה לתורה ביום הארבעים ואחד או השמונים ואחד.

גם היום, כשאין בית מקדש, עושים זכר לקרבן יולדת. ויש בזה כמה דברים.

הדבר הראשון: נוהגים שהבעל עולה לתורה ביום הארבעים ואחד ללידת בן, וביום השמונים ואחד ללידת בת. הבעיה היא שרוב הבעלים אינם יודעים מתי זה. לספור ארבעים ואחד או שמונים ואחד יום זה הרבה זמן לחשב, ועדיין לא הוציאו לזה תוכנה, כמו שיש היום לחישובים אחרים.

הרב הדגיש שהזמן הזה אינו קשור לברית המילה. הוא נספר מיום הלידה. וגם מי שלא הקפיד ביום עצמו, יכול להשלים אחר כך, אבל עיקר הזכר הוא ביום שבו הייתה היולדת עולה למקדש.

ויש גם מי שנותן צדקה, סכום כסף במקום הקרבן, ויש שאומרים את סדר קרבן יולדת. את הפרטים אפשר למצוא בחוברת שהוציא הרב בנושא, ובה הסדר המלא. אבל הדבר החשוב ביותר, כך הסביר הרב בסוף השיעור, הוא הלימוד.

כרטיס17מתוך 20 ✔ נתלש
🌸
שער 5 · כרטיס 18

נשים במקדש

יש היום נשים שמלמדות יולדות לעשות זכר לקרבן, ומתכוננות לעבודה שהייתה לנשים במקדש.

בשיעור הוזכרה שוב אותה אישה שהציעה לרב לכתוב על שאלת מספר החטאות. תפקידה הוא ללמד נשים מה עושים היום זכר לקרבן יולדת. היא פועלת במסגרת מכון שעוסק בענייני המקדש, ויש בו מחלקה מיוחדת לנשים. שם לומדים בעיקר מה היו הנשים עושות במקדש, ומתברר שהיו להן תפקידים ועניינים רבים.

היא מלמדת נשים רבות, ומציעה להן רעיונות שונים איך לעשות זכר לקרבן. והרב ראה בכך זכות: דווקא מתוך העבודה המעשית עם יולדות עלו שאלות שלא חשב עליהן, והן נכנסו לספר.

יש בזה גם לימוד כללי. קרבן יולדת אינו רק נושא לתלמידי חכמים בבית המדרש. הוא שייך קודם כל ליולדת עצמה. היא שהייתה עולה לירושלים, היא שעמדה וחיכתה לראות את קרבנה מוקרב, והיא שהודתה על הנס. ולכן כשמחיים היום את זכר הקרבן, טבעי שהנשים עצמן יהיו שותפות בלימוד ובמעשה.

וכשאישה ובעלה לומדים יחד, ביום שבו הייתה היולדת עולה למקדש, הם ממשיכים את אותה שמחה עתיקה בתוך ביתם.

כרטיס18מתוך 20 ✔ נתלש
📚
שער 5 · כרטיס 19

שאלתו של החפץ חיים

בבבל כתבו גמרא על סדר קודשים אף שלא נהג למעשה, כי כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה.

החפץ חיים שאל שאלה פשוטה. בסדר זרעים יש אחת עשרה מסכתות: ברכות, פאה, דמאי, כלאיים, שביעית, תרומות, מעשרות, מעשר שני, חלה, ערלה וביכורים. על כמה מהן יש גמרא בבלי? רק על ברכות. למה? כי חכמי הגמרא גרו בבבל, ושם המצוות התלויות בארץ אינן נוהגות. ממילא לא כתבו עליהן גמרא.

אם כן, שואל החפץ חיים, למה כתבו גמרא על סדר קודשים? גם בית המקדש לא היה בבבל! ובכל זאת יש גמרא על זבחים, מנחות, ערכין ועוד, גמרות גדולות וארוכות. מה ההבדל?

התשובה נפלאה. כתוב בגמרא: כל העוסק בתורת עולה, כאילו הקריב עולה. כל העוסק בתורת חטאת, כאילו הקריב חטאת. לא כתוב "כל הקורא". אמנם בכל בוקר אנחנו קוראים את פרשיות הקרבנות, וזה דבר חשוב. אבל עיקר המצווה הוא לעסוק: ללמוד, להתעמק, להבין.

לכתחילה המצווה היא להקריב. אבל מי שלומד את הסוגיה ומבין אותה היטב, כאילו נמצא שם, ומעלים עליו כאילו הקריב את הקרבן. לכן, אף שחכמי התלמוד ישבו בבבל, כתבו את מסכתות הקודשים.

כרטיס19מתוך 20 ✔ נתלש
💡
שער 5 · כרטיס 20

ללמוד את הסוגיה

המצווה של כל יולדת היום היא ללמוד את טעמי הקרבן, כדי שייחשב לה כאילו הקריבה.

ומכאן המסקנה המעשית. גם יולדת היום, המצווה הגדולה שלה היא ללמוד את הסוגיה הזאת. לא רק לקרוא את הפרשה במהירות, אלא ללמוד כמו שלמדנו: מהו הקרבן, למה מביאים עולה ולמה חטאת, ומהו סוד הטומאה והטהרה שבלידה. ובעלה יכול ללמוד יחד איתה, ביום הארבעים ואחד ללידת בן או ביום השמונים ואחד ללידת בת.

הרב פנה אל השומעים: כל מי שייוולד לו בעזרת ה' בן או בת, ידאג שבביתו יהיה הספר או החוברת, וילמדו אותם. כך יקיימו את מה שאנו אומרים בכל בוקר: "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת". מי שעוסק בתורה הזאת ומבין אותה, נחשב כאילו הקריב.

וכך, הסוגיה שנראית רחוקה, של קרבנות שאינם נוהגים, הופכת לדבר חי. יש בה הודיה על נס הלידה, הבנה של הטומאה והטהרה, ולימוד שמקרב את הבית כולו לבורא עולם. ויהי רצון שנזכה במהרה לבניין בית המקדש, ושהיולדות יעלו להביא את קרבנן בשמחה.

כרטיס20מתוך 20 ✔ נתלש

כרטיס זהב · מתוך השיעור

יש בה הודיה על נס הלידה, הבנה של הטומאה והטהרה, ולימוד שמקרב את הבית כולו לבורא עולם.
כרטיס 20
קרבן יולדתקרבנותהודיהטומאה וטהרהפסיכולוגיה חיוביתזכר למקדשתזריע
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה